לא פשוט כיום למצוא מנהיג אמיתי המביא רוח חדשה ומוביל לשינויים אמיתיים . קל יותר להיאחז במנהיגי העבר: בן גוריון, הרצל, בגין , קנדי, מנדלה ואפילו צ'רצ'יל.
לא מצאתי מנהיג בסדר גודל לאומי שיש לו חלום כמו למרטין לותר קינג , מנהיג שחתר לשוויון, צדק ושלום. מנהיג שלחם למען ביטול חוקי ההפרדה הגזעיים.
והנה, בשבת האחרונה נסעתי לאחותי הגרה בחולון. מיד עם הכניסה אל העיר, הבחנתי בשורת פסלי בטון צבעוניים ומחוייכים, המבהירים: הגעתם אל "עיר הילדים".
חולון, אשר צמחה מתוך ים החולות הזהובים במהלך שנות השלושים היא כיום אחת הערים הגדולות והחשובות במדינת ישראל. אי אפשר לא להבחין בשינויים העצומים שהעיר עברה: העיר מטופחת, נקייה ועשירה בפארקים, שדרות נאות וגנים. אולם דומה כי גולת הכותרת שלה היא העשייה החינוכית והתרבותית, זו המעמידה את הילדים במרכז.
המנהיג שעומד מאחורי השינוי המבורך הזה הוא לא אחר מאשר ראש העיר המכהן מאז 1993- מוטי ששון.
כדי לבסס את תדמיתה של חולון בתור "עיר הילדים" הישראלית הוא יזם להקמת מוזיאון הילדים הישראלי וכן גני סיפור ברחבי העיר . בנוסף לכך הוקמו פארק פרס, מדיטק, סינמטק חולון, המרכז הישראלי לאומנות דיגיטלית, המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, מוזיאון הבובות, מוזיאון העיצוב וקניון חולון. (עיין ערך חולון בויקיפדיה)
כילדה תל אביבית, אני זוכרת את התדמית הבעייתית שדבקה לעיר. בניגוד לעבר, כיום תושבי העיר אינם מתביישים בעובדה שהם גרים בחולון, כי העיר הפכה למרכז תרבותי וחינוכי גם למבוגרים, אבל בעיקר לילדים. העיר שהתקשרה אסוציאטיבית, ולא לטובה, בעיקר עם שכנתה בת-ים (זוכרים את החו"בתים?), בית הקברות ומשרד הרישוי , נהנית כיום ממעמד של עיר רוויה בפסטיבלים, גלריות ומוסדות תרבות ייחודיים. לא לשווא, בשנת 2010 דירג מגזין "מונוקול" הבריטי את ששון כאחד מעשרת ראשי העיר המובילים בעולם.
להלן, קישור לכתבה:
החלום שלי שמדינת ישראל תשים את החינוך והילדים במקום הראשון. ההון היחידי והמשמעותי היחיד שלנו הוא ההון האנושי ועלינו להשקיע בו עוד מהגיל הרך.
כמורה לכיתות מב"ר אני מרגישה שיש לי חובה לחנך אותם לאזרחות טובה וגם להיות זאת שפותחת חלון לעולם של ידע, מידע שלא תמיד זמין וברור עבורם.
